לאט לאט ולא בפעם אחת

לְאַט לְאַט וְלא בְּפַעַם אַחַת

אָדָם הַנָתוּן בַּחוֹשֶך

וְתָמִיד בַּחוֹשֶך הָיָה מִשְכָּנוֹ,

בְּעֵת שֶרוֹצִים לְהָאִיר לוֹ,

צְרִיכִים לִפְתוֹחַ לוֹ תְחִילָה

אוֹר קָטָן,

כְּפִתְחוֹ שֶל מַחַט.

וְאַחַר כָּך מְעַט גָדוֹל מִמֶנוּ.

–

וְכֵן בְּכל פַּעַם יוֹתֵר,

עַד שֶמְאִירִים לוֹ כּל הָאוֹר כָּרָאוּי.

כִּי לְמִי שֶבָּאָה רְפוּאָה,

הִיא אֵינֶנָה בָּאָה בְּשָעָה אַחַת,

אֶלָא בָּאָה מְעַט מְעַט

עַד שֶמִתְרַפֵּא.

–

 ספר 'זוהר לעם', פרשת וישלח, מאמר: "שלחני כי עלה השחר", אות צ"א – צ"ב
–