מי ומה

הָאָדָם,

כְּשֶהוּא חוֹשֵב

נִקְרָא "מִי",

הוּא שוֹאֵל מִי הוּא.

–

וּכְשֶהָאָדָם

מַשִׂיג תְשוּבָה לִשְאֵלָתוֹ,

אֲזַי הַתְשוּבָה נִקְרָא

בְּחִינַת "מַה".

–

וְהִנֶה "מַה"

נִקְרָא בְּחִינַת חֹכְמָה,

שֶהוּא בְּחִינַת

כֹּחַ-מָה,

–

הַיְינוּ, שֶהַ"מַה"

מִתְלַבֵּש בּוֹ בִּבְחִינַת כּוֹחַ,

שֶהוּא כּוֹחַ הַמַחְשָבָה.

–

וּכְשֶהָאָדָם מַתְחִיל לַחְשוֹב

עַל הַכּוֹחוֹת הַנִפְלָאִים,

הַנִמְצָאִים בּוֹ,

–

הוּא מוּכְרָח לוֹמַר,

שֶהוּא כּוֹחַ אֱלוֹקִי,

הַמְלוּבָּש בּוֹ,

פּוֹעֵל אֶת כּל אֵלֶה הַפְּעוּלוֹת

בְּלִי יְדִיעָתוֹ.

–

כתבי רב"ש כרך ג', אסופת 'דרגות הסולם', מאמר: "כוח המחשבה", עמוד 1890

–

המחשבה היא תולדה של הרצון

 הַמַחְשָבָה הִיא תוֹלָדָה מֵהָרָצוֹן

לְדָבָר שֶיֵש לוֹ רָצוֹן,

בַּזֶה הוּא מְהַרְהֵר.

וְלא יְהַרְהֵר בְּדָבָר

שֶאֵינוֹ לִרְצוֹנוֹ.

–

 לְדוּגְמָא, מִיוֹם הַמִיתָה

 לא יְהַרְהֵר אַף פַּעַם.

אֶלָא לְהֶיפֶך,

שֶהוּא תָמִיד יְהַרְהֵר בְּנִצְחִיוּתוֹ,

מִטַעַם שֶכָּך הוּא רוֹצֶה.

נִמְצָא, שֶתָמִיד מְהַרְהֵר בְּדָבָר

שֶהוּא לִרְצוֹנוֹ.

–

אֲבָל יֵש תַפְקִיד מְיוּחָד

 לְהַמַחְשָבָה,

 שֶהוּא מְגַדֵל אֶת הָרָצוֹן,

שֶהָרָצוֹן נִשְתַקַע בִּמְקוֹמוֹ

 וְלא הָיָה לוֹ כּוֹחַ לְהִתְפַּשֵט

וְלִפְעוֹל פְּעוּלָתוֹ.

 –

 –

אֶלָא מִשוּם

שֶחוֹשֵב וּמְהַרְהֵר בְּהַדָבָר,

שֶהָרָצוֹן מְבַקֵש מֵהַמַחְשָבָה,

שֶיִתֵן לְהָרָצוֹן

אֵיזֶה עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת,

שֶיֵצֵא הָרָצוֹן לַפּוֹעַל,

 –

אָז הָרָצוֹן מִתְגַדֵל וּמִתְפַּשֵט

וּפוֹעֵל אֶת פְּעוּלָתוֹ בְּפוֹעַל מַמָש.

הַיוֹצֵא מִזֶה,

שֶהַמַחְשָבָה הוּא מְשַמֵש הָרָצוֹן,

וְהָרָצוֹן הוּא הָעֶצֶם שֶל הָאָדָם.

–

 וְיֵש עֶצֶם גָדוֹל,

וְיֵש עֶצֶם קָטָן.

וְעֶצֶם גָדוֹל הוּא הַשוֹלֵט

עַל הָעֲצָמִים הַקְטָנִים.

 –

וּמִי שֶהוּא עֶצֶם קָטָן,

וְאֵין לוֹ שוּם שְלִיטָה,

הָעֵצָה הִיא שֶיוּכַל

לְהַגְדִיל אֶת הָעֶצֶם,

הוּא עַל יִדֵי

הַתְמָדַת הַמַחְשָבָה עַל הָרָצוֹן.

 –

שֶהַמַחְשָבָה,

בַּשִיעוּר שֶמְהַרְהֵר בָּה,

כָּכָה הִיא מִתְגַדֶלֶת. 

–

ספר 'שמעתי', מאמר קנ"ג: "המחשבה היא תולדה מהרצון"

–

משל המגן והחרב

–

מְשַל הַמָגֵן וְהַחֶרֶב

–

מֶלֶך לָקַח בְּנוֹ אֶצְלוֹ

לְלָמְדוֹ תַכְסִיסֵי מְלוּכָה.

וַיַרְאֶהוּ אֶת כּל הָאָרֶץ,

אֶת אוֹיְבָיו וְאֶת אוֹהָבָיו.

–

וַיִתֵן הַמֶלֶך לִבְנוֹ

חֶרֶב מִגִנְזֵי אוֹצְרוֹתָיו.

וּסְגוּלָה נִפְלָאָה בְּחֶרֶב זֶה,

אֲשֶר בְּהַרְאוֹתוֹ הַחֶרֶב לָאוֹיְבִים –

כְּרֶגַע יִפְּלוּ לְפָנָיו

כְּדוֹמֶן עַל הָאֲדָמָה.

 –

וַיֶלֶךְ בֶּן הַמֶלֶך

וַיִכְבּוֹש מְדִינוֹת רַבּוֹת,

וַיִשְלוֹל שְלָלָם

וַיַעַשׂ חַיִל.

– 

לְיָמִים אָמַר הַמֶלֶך לִבְנוֹ:

"עַתָה אֶעֱלֶה לִמְרוֹם הַמִגְדָל

וְאַסְתִיר עַצְמִי שָם.

וְאַתָה תֵשֵב עַל כִּיסְאִי

וְתַנְהִיג אֶת כּל הָאָרֶץ

בְּחכְמָה וּבִגְבוּרָה.

– 

                           

וְעוֹד לְךָ מָגֵן זֶה

אֲשֶר עַד הַיּוֹם

הָיָה טָמוּן בְּגִנְזֵי הַמַלְכוּת,

וְשוּם אוֹיֵב וּמִתְנַכֵּל

לא יוּכָל לְהָרָע לְךָ.

בְּהִימָצֵא הַמָגֵן הַזֶה בִּרְשוּתְךָ".

– 

וַיִטוֹל הַמֶלֶך אֶת הַחֶרֶב

וַיִכְרְכוֹ בַּמָגֵן,

וַיִתֵן לִבְנוֹ.

וְהַמֶלֶך עַצְמוֹ עָלָה אֶל הַמִגְדָל

וַיִסְתַתֵר שָם.

 –

וְלא יָדַע בֶּן הַמֶלֶך

 כִּי הַחֶרֶב וְהַמָגֵן כְּרוּכִים זֶה בַּזֶה.

וְכֵיוָן שֶהַמָגֵן

לא הָיָה חָשוּב כְּלָל בְּעֵינָיו –

לא שָמַר אוֹתוֹ,

וְנִגְנַב מִמֶנוּ הַמָגֵן,

וְעִימוֹ הַחֶרֶב.

–

וּכְהִשָמַע בַּמְדִינָה

אֲשֶר בֶּן הַמֶלֶך מַנְהִיג הָאָרֶץ,

וְגַם נִגְנְבוּ מִמֶנוּ הַחֶרֶב וְהַמָגֵן,

 מִיָד הֵעֵיזוּ פְּנֵיהֶם,

וְהִתְחִילוּ אוֹיְבָיו לַעֲרוֹךְ עִימוֹ מִלְחָמָה,

עַד שֶנָפַל בְּיָדָם בַּשֶבִי.

הוּא וְכל הָרְכוּש הָרַב.

–

– 

וְעַתָה שֶאוֹיְבָם בְּיָדָם –

שָפְכוּ כּל חֲמַת נִקְמָתָם עָלָיו.

וְנִפְרְעוּ מִמֶנוּ

עַל כּל מַה שֶהִתְעַלֵל בָּהֶם

בִּיְמֵי הַנְהָגַת אָבִיו.

וּבְכל יוֹם וַיוֹם הִיכּוּ אוֹתוֹ

מַכּוֹת נִמְרָצוֹת.

–

וַיִתְבַּיֵיש בֶּן הַמֶלֶך מֵאָבִיו,

כִּי צָרַת אָבִיו כָּאֲבָה לוֹ יוֹתֵר מִצָרָתוֹ.

וַיָשֵת עֵצוֹת בְּנַפְשוֹ

לַעֲשוֹת חֶרֶב וּמָגֵן כָּרִאשוֹנִים

כְּדֵי לְפַיֵיס אֶת אָבִיו

וּלְהַרְאוֹתוֹ חכְמָתוֹ וּגְבוּרָתוֹ.

– 

וּבְתַחְבּוּלוֹת עָשָׂה מִין חֶרֶב,

דּוֹמֶה לַחֶרֶב הָרִאשוֹן.

וְכֵן עָשָׂה מָגֵן,

דּוֹמֶה לַמָגֵן הָרִאשוֹן.

– 

וְכַאֲשֶר נָכוֹנוּ כְּלֵי מִלְחַמְתוֹ בְּיָדוֹ,

קָרָא בְּקוֹל אֶל אָבִיו שֶבְּראש הַמִגְדָל:

"הִתְפָּאֵר עַלַי, כִּי בֵּן חָכָם יְשַׂמַח אָב!"

וְעַד שֶהוּא קוֹרֵא אֶל אָבִיו,

אוֹיְבָיו הוֹלְכִים וּפוֹצְעִים אֶת מוֹחוֹ וּכְבֵדוֹ.

–

וּכְכל שֶיִרְבּוּ עָלָיו הַמַכּוֹת – 

כֵּן יִתְגַבֵּר וִיְחַזֵק אֶת עַצְמוֹ

כְּדֵי לְפַיֵיס אֶת אָבִיו.

וְצוֹעֵק: "עַתָה אֵינִי יָרֵא מִכּל.

וּמִי יוּכַל לְהִלַחֵם בִּי

בִּזְמַן שֶהַחֶרֶב וְהַמָגֵן שֶלִי בְּיָדַי".

– 

וְכל כַּמָה שֶהוּא מִתְפָּאֵר –

אוֹיְבָיו מַרְבִּים עָלָיו מַכּוֹת וּפְצָעִים.

אֲבָנִים וּמַקְלוֹת פּוֹרְחִים עַל ראשוֹ.

וְדָמוֹ שוֹתֵת עַל לְחָיַו.

וְהוּא מִתְאַמֵץ לִזְקוֹף קוֹמָתוֹ בְּגַאֲוָה,

כַּגִיבּוֹרִים,

לְהַרְאוֹת לְאָבִיו שֶעַתָה אֵינוֹ יָרֵא מִכּל.

– 

וּכְשַחַק מאזְנַיִים נֶחְשְבוּ

לְעוּמַת גְּבוּרָתוֹ. 

כִּי הַחֶרֶב עָמַד לוֹ,

אוֹ הַמָגֵן עָמַד לוֹ.

– 

– 

אֲבָל זֶה יְתַעֵב הָאָב,

שֶעוֹשִׂים בְּכוֹחַ עַצְמָם חֶרֶב

וְעוֹד רוֹצִים לְהִתְפָּאֵר

בִּמְלָאכָה זוֹ כָּמוֹהוּ.

–

אוֹ בְּמַעֲשֵׂי אֱנוֹש

שֶבְּנוֹ עוֹשֶׂה מָגֵן,

וּמִתְפָּאֵר שֶאֵינוֹ מַרְגִיש

שוּם כְּאֵב.

– 

וְעוֹד אוֹמֵר

שֶ"הוּא בַּעַל חוֹכְמָה וּגְבוּרָה

וְאֵינוֹ יָרֵא מִכּל",

וְיַחַד עִם זֶה מָלֵא מִרְמָה

וּמְבַקֵש תַחְבּוּלוֹת.

–

כתבי בעל הסולם, חלק 'אגרות', אגרת ו', עמ' 687

–

לבושי כבוד

לְבוּשֵי כָּבוֹד

מֶלֶך

עָשָׂה אָדָם אֶחָד

לְשַׂר.

– 

כּל אֵלוּ הַיָמִים

שֶעָלָה לַמַדְרֵגָה הַזוֹ,

הָיָה שָׂמֵחַ

וְלוֹבֵש לְבוּשֵי כָּבוֹד.

 –

לְאַחַר כָּך,

לא הָיָה צָרִיך לַזֶה.

 –

לַשָנָה הָאַחֶרֶת,

שָמַר אֵלוּ הַיָמִים

שֶעָלָה לַכָּבוֹד הַזֶה,

וְלָבַש אֵלוּ לְבוּשִים.

 –

וְכֵן

כּל שָנָה וְשָנָה.

–

ספר 'זוהר לעם', פרשת בא, מאמר: "שאור ומחמצת"

–

בין חיים למוות

אָדָם הַנִמְצָא

בֵּין הַחַיִים וְהַמָוֶות,

וּמְבַקֵש מֵחֲבֵרוֹ

שֶיַצִיל אוֹתוֹ מִמִיתָה,

בְּאֵיזֶה אוֹפֶן

הוּא מְבַקֵש מֵחֲבֵרוֹ?

–

בֶּטַח כּל הַכּוֹחוֹת,

שֶנִמְצָא בִּרְשוּתוֹ שֶל אָדָם,

הוּא מִשְתַדֵל לְבַקֵש מֵחֲבֵרוֹ,

שֶיְרַחֵם עָלָיו,

וְיַצִיל אוֹתוֹ מִמָוֵות.

 –

בֶּטַח שֶאֵינוֹ שוֹכֵחַ אַף רֶגַע

מִלְהִתְפַּלֵל לַחֲבֵרוֹ,

מִטַעַם, אַחֶרֶת הָאָדָם רוֹאֶה,

שֶהוּא אוֹבֵד אֶת חַיַיו.

 
–

מַה שֶאֵין כֵּן

מִי שֶמְבַקֵש מֵחֲבֵרוֹ

דְבָרִים שֶל מוֹתָרוֹת,

שֶאֵינָם כּל כָּך הֶכְרְחִיִים,

 –

אֵין הַמְבַקֵש כּל כָּך דָבוּק בַּחֲבֵרוֹ,

שֶיִתֵן לוֹ אֶת מְבוּקָשוֹ,

עַד כְּדֵי כָּך

שֶלא יַסִיחַ דַּעֲתוֹ מִמֶנוּ מִלְבַקֵש.

 –

נִמְצָא,

בִּדְבָרִים שֶאֵין לָהֵם שַיָיכוּת

לְפִקוּחַ נֶפֶש,

אֵין הַמְבַקֵש כּל כָּך דָבוּק

בְּהַנוֹתֵן.

–

ספר 'שמעתי', מאמר י"ט: "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה"

–

מהו השכל

הַשֵׂכֶל אֵינוֹ דָן

אֶלָא לְפִי מַה שֶהַחוּשִים

נוֹתְנִים לוֹ לְעַיֵין וּלְהַמְצִיא

אֵיזֶה הַמְצָאוֹת וְתַחְבּוּלוֹת,

שֶיַתְאִים לִתְבִיעוֹת הַחוּשִים.

– 

כְּלוֹמַר, מַה שֶהַחוּשִים תוֹבְעִים,

הַשֵׂכֶל מִשְתַדֵל לְהַמְצִיא לָהֶם

אֶת מְבוּקָשָם,

אוּלָם הַשֵׂכֶל לְפִי עַצְמוֹ

אֵין לוֹ שוּם צוֹרֶך עֲבוּר עַצְמוֹ

לְאֵיזֶה תְבִיעָה שֶהוּא.

–

 ספר 'שמעתי', מאמר י"ט: "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה"

–

 שרטוט של הרב ד"ר מיכאל לייטמן בהרצאה 17.8.10

–

פרצוף מלוכלך

 

פַּרְצוּף מְלוּכְלָך

הַשֵׂכֶל דוֹמֶה לְאָדָם,

הַמִסְתַכֵּל בַּמַרְאָה,

לִרְאוֹת אִם הוּא מְלוּכְלָך.

–

וְכל הַמְקוֹמוֹת שֶהַמַרְאָה,

מַרְאָה לוֹ שֶהוּא מְלוּכְלָך,

הוּא הוֹלֵך לְהִתְרַחֵץ וּלְנַקוֹת,

–

הֱיוֹת שֶהַמַרְאָה הֶרְאֲתָה לוֹ

שֶיֵש בְּפָנָיו שֶל אָדָם

דְבָרִים מְכוֹעֲרִים וּצְרִיכִים לְנַקוֹתָם.

–

כָּך הַשֵׂכֶל כְּדוּגְמַת הַמַרְאָה,

אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵר,

מַהוּ מְכוֹעָר וּמַהוּ יוֹפִי.

–

אֶלָא זֶה תָלוּי הַכּל בְּהַחוּשִים,

שֶרַק הַחוּשִים הֵם קוֹבְעִים,

וְהַשֵׂכֶל רַק מְשַמֵש אֶת הַחוּשִים

–

ספר 'שמעתי', מאמר י"ט: "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה"

–

–

Dirty Face

Shamati

The mind is like a person

looking in the mirror

.to see if he is dirty

–

And all the places

,that the mirror shows are dirty

,he goes and washes and cleans

.

since the mirror showed him

.that there are ugly things in one's face that need to be cleaned

.

,Thus the mind, like the mirror

cannot find out

.what is ugly and what is beautiful

.

,But it all depends on the senses

,because only the senses determine that

.and the mind only serves the senses

–

שכל

כּל חַי

שֶנִיסָה פַּעַם

לִקְנוֹת שֵׂכֶל,

 –

יוֹדֵעַ וּמַרְגִיש

שֶהַשֵׂכֶל

הוּא קִנְיָן

 –

וְאֵינוֹ

עֶצֶם הַקוֹנֶה.

–

כתבי בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות כ"א

–

–

שכר רוחני

שָׂכָר רוּחָנִי

אָנוּ רוֹאִים, שֶעַל גַשְמִיוּת

יֵש הַרְבֵּה אֲנָשִים

שֶעוֹבְדִים בְּמֶרֶץ רַב,

אֲפִילוּ בְּמָקוֹם

שֶיֵש סַכָּנַת נְפָשוֹת,

–

וּבְרוּחָנִיוּת

כּל אֶחָד וְאֶחָד

נוֹתֵן עַל נַפְשוֹ

שְמִירָה וּבְדִיקָה יָפָה.

–

וְעוֹד,

עַל גַשְמִיוּת

יָכוֹל אָדָם לַעֲבוֹד,

אֲפִילוּ שֶלא נוֹתְנִין לוֹ

מְחִיר רַב חֵלֶף עֲבוֹדָתוֹ,

–

וּמַה שֶאֵין כֵּן בְּרוּחָנִיוּת

אֵין הָאָדָם

יָכוֹל לְהַסְכִּים לַעֲבוֹדָה,

רַק שֶיֵדַע בְּבֶטַח,

שֶיֵש לוֹ תְמוּרָה הֲגוּנָה

חֵלֶף עֲבוֹדָתוֹ.

–

ספר 'שמעתי', מאמר ר"א: "רוחניות וגשמיות"

–

מפתחות העולם

מַפְתְחוֹת הָעוֹלָם

מְמוּנֶה אֶחַד בָּרָקִיעַ,

וְעִמוֹ נִמְצָאִים כּל הַמַפְתְחוֹת

לְמַעֲשֵׂי הָעוֹלָם.

– 

וְהוּא עוֹמֵד מוּכָן לְדוֹרְשָיו

רַק בְּשָעוֹת וּרְגָעִים

יְדוּעִים שֶל הַיוֹם.

 –

וְהֵם הָיוּ יוֹדְעִים,

בְּסוֹד הַחכְמָה

אֶת הַנִסְתָרוֹת

שֶל מְמוּנֶה הַזֶה,

 –

וְהָיוּ פּוֹתְחִים וְסוֹגְרִים

בְּמַאֲמָר פִּיהֵם

אֶת הַשְעָרִים

שֶל כּל הַנִסְתָרוֹת.

–

ספר 'זוהר לעם', פרשת נוח, מאמר: "סתרי תורה"

–

–

מחילות מבוצרות

מֶלֶך בָּנָה אַרְמוֹן,

וְעָשָׂה מִתַחַת קַרְקַע הָאַרְמוֹן

מַחְבּוֹאִים מְבוּצָרִים.

–

לְיָמִים,

מָרְדוּ בְּנֵי הָאַרְמוֹן בְּהַמֶלֶך,

וְהִקִיף אוֹתָם הַמֶלֶך

בְּחֵילוֹתָיו.

–

מֶה עָשׂוּ,

בָּאוּ וְהִסְתִירוּ עַצְמָם

תוֹך הַמְחִילוֹת

הַמְבוּצָרוֹת.

–

אָמַר הַמֶלֶך:

"אֲנִי עָשִׂיתִי

אֶת הַמַחְבּוֹאִים הַלָלוּ,

וּמִלְפָנַי אַתֶם רוֹצִים

לְהִסְתַתֵר בָּהֵם."

–

ספר "זוהר לעם", פרשת נוח, מאמר: "ויבא נח התבה"

                   

–