העולם הנסתר

–

הָעוֹלָם הַנִּסְתָּר

הָעוֹלָם הָרוּחָנִי נִקְרָא "נִסְתָּר", כִּי הוּא נִסְתָּר מֵהַחוּשִים שֶלָנוּ. אֲבָל אִם הָאָדָם מִשְתּוֹקֵק

לְהַרְגִּיש אוֹתוֹ, נִפְתָּחִים בּוֹ חֲמִישָה חוּשֵי הַנְשָמָה: כֶּתֶר, חָכְמָה, בִּינָה, זְעִיר אַנְפִּין, מַלְכוּת –

לִשְמוֹע, לִרְאוֹת, לְהַרְגִּיש, לְהָרִיחַ, וְלִטְעוֹם. וְאָז הוּא גַם מֵבִין מַה הוּא מַרְגִּיש.

–

הרב ד"ר מיכאל לייטמן בהכנה לקונגרס בארה"ב 16.10.09

–

שרטוט של הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור (31.08.08) על אגרת בעל הסולם

–

תבנית האור

הַשָׂפָה אֵינֶנָה רַק הִתְקַשְרוּת בֵּין הָאוֹר לַכְּלִי,

אֶלָא הֲבָנַת הָאוֹר, קַבָּלַת הַתַּבְנִיוֹת שֶל הָאוֹר, הַצוּרוֹת שֶלוֹ.

תּוֹכְנָה שֶנִכְנֶסֶת לַחוֹמֶר שֶלִי

וְכל פַּעַם בּוֹנֶה מִמֶנוּ תַּבְנִיוֹת עִם צוּרוֹת חֲדָשוֹת,

מְסוּדָרוֹת בְּצוּרָה אַחֶרֶת.

אוֹתָן כּ"ב הָאוֹתִיוֹת, לְפִי אֵיךְ שֶמִסְתַּדְרוֹת בֵּינֵיהֶן,

הֵן מַשְפִּיעוֹת עַל הַחוֹמֶר שֶלִי – מְכוֹפְפוֹת אוֹתוֹ,

וְעוֹשׂוֹת מִמֶנוּ כּל פַּעַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר דוֹמֶה לְמַאֲצִיל.

–

רב ד"ר מיכאל לייטמן בהרצאה 20.10.09

–

שרטוט של הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור (22.8.09)

–

האותיות

 

 שרטוט של הרב ד"ר מיכאל לייטמן 13.5.11

–

הָאוֹתִיוֹת

הַלָבָן שֶבַּסֵפֶר

הוּא עִיקַר הַנוֹשֵא שֶל הַסֵפֶר.

וְהָאוֹתִיוֹת כּוּלָן

הֵן "נְשׂוּאוֹת"

עַל הַלָבָן שֶבַּסֵפֶר,

 –

וְלוּלֵא הַלָבָן

לא הָיְתָה אֶפְשָרִית

שוּם מְצִיאוּת לָאוֹתִיוֹת,

וְכל גִילוּי הַחכְמָה שֶבָּהֶן.

–

כתבי בעל הסולם, מאמר: "מבוא לספר הזוהר", אות ח'

–

שרטוט של הרב ד"ר מיכאל לייטמן בהרצאה 27.10.09

–

ספר השמים

סֵפֶר הַשָמַיִם

בְּסֵפֶר הַחוֹכְמָה בָּעוֹלָם הַזֶה

הֵן הַלָבָן וְהֵן הַדְיוֹ שֶבְּאוֹתִיוֹתָיו,

אֵין בַּהֵם רוּחַ חַיִים,

 –

וְגִילוּי הַחוֹכְמָה שֶבְּסִיבָּתָם,

אֵינוֹ בְּמָהוּתָם עַצְמָם

אֶלָא מִחוּץ לָהֵם,

כְּלוֹמַר, בַּמוֹחַ שֶל הַמְעַיֵין בּוֹ.

 –

מַה שֶאֵין כֵּן בְּסֵפֶר הַשָמַיִם,

כּל הַמוֹחִין שֶבַּמְצִיאוּת

הָרוּחָנִית וְהַגַשְמִית

נִמְצָאִים בּוֹ וְנִמְשָכִים מִמֶנוּ.

–

 כתבי בעל הסולם, מאמר: "מבוא לספר הזוהר", אות י'

–

שפת השמים

בְּדוֹמֶה לְכ"ב הָאוֹתִיוֹת

שֶבַּשָׂפָה הַמְדוּבֶּרֶת,

שֶצֵרוּפֵיהֶן מַסְפִּיקִים לָנוּ

לְגַלוֹת כּל חֵפֶץ וְכל חכְמָה,

 –

כֵּן הָעֲרָכִים וְצֵרוּפֵי עֲרָכִים

שֶבְּעֶשֶר הַסְפִירוֹת,

מַסְפִּיקִים לְגַלוֹת כּל הַחכְמָה

שֶבְּסֵפֶר הַשָמַיִם.

–

כתבי בעל הסולם, מאמר: "מבוא לספר הזוהר", אות ב'

–

–שרטוט של הרב ד"ר מיכאל לייטמן בהרצאה 27.10.09

–

ספר הוא גילוי

בְּצוּרַת הָאוֹתִיוֹת שֶלוֹ,

בַּחִיבּוּר שֶלָהֵם לְמִילִים,*

–

בְּחִיבּוּר הַמִילִים לְמִשְפָּטִים,

בְּחִיבּוּר הַמִשְפָּטִים לִפְרָקִים,

בְּחִיבּוּר הַפְּרָקִים לִכְלָל סֵפֶר,

–
הַסֵפֶר מְגַלֶה מֶסֶר שֶבָּנוּי

לְפִי טֶבַע הָאָדָם.

–

הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכנית הטלוויזיה 'מקובלים כותבים' 20.05.09

–

–

–

* …מילים הם סימנים שמורכבים מאותיות. אותיות הם הסימנים בלבד, סימן של איזו תכונה רוחנית. סכום של תכונות רוחניות היוצרות איזו מערכת קטנה הנקראת "אות". וסכום של אותיות מעביר לנו איזו פעולה, מבנה רוחני, רצון משתנה, שמקבל אופנים שונים. (הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור על ספר 'זוהר לעם' 28.01.10)

–

אור פשוט

הָרוּחָנִי אֵין לוֹ דִמְיוֹן

וְעַל כֵּן אֵין לוֹ אוֹתִיוֹת

לַהֲגוֹת בָּהֵם.

–

וַאֲפִילוּ אִם נֶאֱמַר עָלָיו בִּכְלָלוּת,

שֶהוּא "אוֹר פָּשוּט",

הַיוֹרֵד וְנִמְשָך לַמְבַקֵש,

עַד שֶמַלְבִּישוֹ וּמַשִׂיגוֹ,

בְּכל הַשִיעוּר, הַמַסְפִּיק לְגִילוּיוֹ,

–

הֲרֵי גַם זֶה לָשוֹן מוּשְאָל:

הֱיוֹת שֶכל הַמְכוּנֶה

בָּעוֹלָם הָרוּחָנִי בְּשֵם "אוֹר"

אֵינוֹ דוֹמֶה לְאוֹר הַשֶמֶש

אוֹ לְאוֹר הַנֵר,

–

–

וּמַה שֶאָנוּ מְכַנִים

בָּעוֹלָם הָרוּחָנִי

בְּשֵם "אוֹר",

הוּא מוּשְאָל

מֵהַשֵׂכֶל הָאֱנוֹשִי,

– 

שֶטִבְעוֹ,

בְּשָעָה שֶמוֹפִיעַ בָּאָדָם

בְּהַתָרַת הַסְפֵיקוֹת,

הוּא מְגַלֶה כְּעֵין שֶפַע

שֶל אוֹר וְתַעֲנוּג,

בְּכל קוֹמַת הַגוּף.

–

 כתבי בעל הסולם, מאמר: "תורת הקבלה ומהותה", פרק: "ביטויים רוחניים"

–

זקן חכם

–זָקֵן חָכָם

זָקֵן בָּא בַּשָנִים

נִקְרָא בָּרוּחֲנִיוּת

"בָּא בַּחכְמָה".

 –

"שָנִים" נִקְרָא

מִסְפָּר מַדְרְגוֹת הַחכְמָה

שֶקִיבֵּל.

 –

וְאִם לא מַשִׂיג חכְמָה

לא נִקְרָא שֶהוּא "חַי",

שֶעָבַר אֶת הַחַיִים.

–

הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור על הספר 'זוהר לעם' (21.12.09)

–

אומן גדול

אוֹמָן גָדוֹל

כּל אוֹמָן

הַטָרוּד בְּאוֹמָנוּתוֹ

לְהַשְלִים מְלָאכְתוֹ,

בָּאוֹפֶן הַיוֹתֵר נָאוֹת,

– 

אֵין לְאִיש זָר

לְהִסְתַכֵּל עָלָיו

בְּאֶמְצַע מְלָאכְתוֹ,

 –

כִּי לא יָבִין

מִנְהָגוֹ בִּמְלָאכְתוֹ,

זוּלַת אוֹמָן

הַגָדוֹל כְּמוֹתוֹ.

–

כתבי בעל הסולם, חלק 'אגרות', אגרת נ', עמ' 504

–

רועה צאן

–

רוֹעֵה צאן

אִם שוּרָה

שֶל אֶלֶף אֲנָשִים סוּמִים,

הוֹלְכִים בַּדֶרֶך,

וְיֵש לָהֶם לְפָחוֹת,

פִּיקֵח אֶחָד בְּראשָם,

– 

הֲרֵי הֵם בְּטוּחִים כּוּלָם,

שֶיֵלְכוּ בְּדֶרֶך הַיָשָר,

וְלא יִפְּלוּ בְּפַחִים וּמִכְמוֹרוֹת,

לִהְיוֹתָם נִמְשָכִים

אַחַר הַפִּיקֵח, שֶבְּראשָם. *

–

אֲבָל, אִם חָסֵר לָהֶם

אוֹתוֹ הָאֶחָד,

בְּלִי סָפֵק, שֶיִכָּשְלוּ בְּכל דָבָר,

הַמוּטָל בַּדֶרֶך,

וְיִפְּלוּ כּוּלָם לְבוֹר שַחַת.

–

כתבי בעל הסולם, מאמר: "הקדמה לספר הזוהר", אות נ"ז

–

* …אנחנו נמצאים בעולם מדומה, וכלל לא מודעים לכך שאנו חולמים חלום. כדי שנתעורר מהחלום לחיים טובים ומאושרים, אנחנו זקוקים לאנשים כמונו שיגלו לנו על החלום הזה, וידריכו אותנו איך להתעורר ממנו. המורים שמספרים לנו איך להתעורר לחיים, מחלום למציאות, הם נקראים "מקובלים". (הרב ד"ר מיכאל לייטמן בקונגרס ארה"ב 17.10.09)

–

ברכת הצדיק

בִּרְכַּת הַצַדִיק

עִנְיָן הַבְּרָכוֹת שֶל הַצַדִיקִים,

שֶבְּדִבְרֵי פִּיהֵם

מִיַד מְגַלִים יוֹתֵר,

מִמַה שֶיֵש כּוֹח לְאָדָם פָּשוּט

לְגַלוֹת בְּיָדַיִים וְרַגְלַיִים,

 –

כִּי אָדָם פָּשוּט

הָרוֹצֶה לִגְמוֹל חֲסָדִים עִם חֲבֵרוֹ,

נוֹתֵן לוֹ כֶּסֶף מְרוּבֶּה בְּיָדָיו בְּפוֹעַל

וּמְעַשְרוֹ,

מִכּל מָקוֹם אֵינוֹ יוֹדֵעַ

אִם יִתְקַיֵים בּוֹ זְמַן מְרוּבֶּה.

– –

אֲבָל הַשָלֵם,

הָרוֹצֶה לִגְמוֹל חֲסָדִים לַחֲבֵרוֹ,

הוּא נוֹתֵן לוֹ בְּרָכָה בְּפִיו,

דְהַיְינוּ,

אֵיזֶה דִּיבּוּרִים קְצָרִים שֶל עֲשִירוּת

וּמִיָד מִתְגַלֶה מַעֲשֶׂה הָעֲשִירוּת

עַל חֲבֵרוֹ. 

–

כתבי בעל הסולם, מאמר: "אחור וקדם צרתני"

–

שלוחי המלך

 בְּנֵי אָדָם שֶחָטְאוּ לַמֶלֶך.

נִתְעוֹרֵר הַשוֹטֵר אֲלֵיהֶם

לְתוֹפְשָׂם וּלְהַעֲנִישָם.

 –

קָם חָכָם

אֶחָד מִבְּנֵי הָעִיר,

וְנִתְעָרֵב בֵּין הָעוֹזְרִים

שֶל הַשוֹטֵר.

 –

נָשָׂא הַשוֹטֵר עֵינָיו

וְרָאָה אוֹתוֹ.

אָמַר לוֹ:

"מִי נָתַן אוֹתְךָ אֶצְלֵנוּ,

–

וְאֵין אַתָה מֵאוֹתָם

שֶחָטְאוּ לַמֶלֶך,

הֲרֵי אַתָה

תֵעָנֵש בַּתְחִילָה".

–

לָקְחוּ אוֹתוֹ

וַהֲרָגוּהוּ.

וְנִמְצָא שֶהוּא

נֶעֱנַש תְחִילָה.

–

ספר 'זוהר לעם', פרשת שמיני, מאמר: "וכמה שליחים יש לו לקב״ה", אות כ"ג

–

–

תולעת יעקב

–

כּל עַמֵי הָעוֹלָם

נָתַן אוֹתָם תַחַת שָׂרִים

מְמוּנִים יְדוּעִים.

וְכוּלָם הוֹלְכִים

אַחַר אֱלוֹהֵיהֶם.

–

וְיִשְׂרָאֵל,

אֵין לָהֶם גְבוּרָה וְכוֹחַ

לְנַצֵחַ אוֹתָם,

אֶלָא רַק בְּפִיהֶם,

בִּתְפִילָה.

–

–

כְּמוֹ תוֹלַעַת,

שֶאֵין לָה גְבוּרָה וְכוֹחַ,

אֵלָא בַּפֶּה.

וּבַפֶּה הִיא שוֹבֶרֶת הַכּל.

–

וְעַל כֵּן נִקְרָאִים יִשְׂרָאֵל

"תוֹלַעַת",

"אַל תִּירְאִי תוֹלַעַת יַעֲקב".

–

אֵין לְשוּם בְּרִיָה בָּעוֹלָם,

כְּמוֹ לַתוֹלַעַת הַזוֹ

שֶל טְוִיַת הַמֶשִי,

–

שֶמִמֶנָה יוֹצְאִים כּל

לְבוּשֵי כָּבוֹד,

תִלְבּוֹשֶת הַמְלָכִים.

–

וּלְאַחַר טְוִיָתָה

זוֹרַעַת זֶרַע

וּמֵתָה.

–

וְאַחַר כָּך,

מֵאוֹתוֹ זֶרַע שֶנִשְאָר מְמֶנָה,

קָמָה לִתְחִיָה כְּמִקוֹדֶם לָכֵן,

וְשוּב הִיא חַיָה.

–

כָּך הֵם יִשְרָאֵל,

כְּאוֹתָה הַתוֹלַעַת,

שֶאַף עַל פִּי שֶמֵתִים,

יַחְזְרוּ וְיִחְיוּ בָּעוֹלָם,

כְּמִקוֹדֶם לָכֵן.

–

וְכֵן נֶאֱמַר:

כִּי "כַּחוֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר,

כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל."

–

זֶהוּ חוֹמֶר שֶל אוֹתָה זְכוּכִית,

אֲשֶר אַף עַל פִּי שֶנִשְבֶּרֶת,

חוֹזֶרֶת וּמִתְתַקֶנֶת,

וְיֵש לָה תַקָנָה כְּמִקוֹדֶם לָכֵן.

–

כָּך יִשְׂרָאֵל,

אַף עַל פַּי שֶמֵתִים,

חוֹזְרִים לִתְחִיָה.

–

ספר "זוהר לעם", וישלח, מאמר:"אל תיראי תולעת יעקב", אותיות ר"נ – רנ"ג

–

ההשגה הרוחנית

א. הָאוֹר הָעֶלְיוֹן

אוֹר הָעֶלְיוֹן

מוּרְכָּב מִשְתֵי בְּחִינוֹת:

מַשִׂיג וּמוּשָׂג.

–

וְכל מַה שֶמְדַבְּרִים בְּעִנְיָין

אוֹר הָעֶלְיוֹן

הוּא רַק מִמַה שֶהַמַשִׂיג

מִתְפָּעֵל מֵהַמוּשָׂג.

–

אֲבָל כּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ,

הַמַשִׂיג לְבָד

אוֹ הַמוּשָׂג לְבָד,

אֵינָם מְכוּנִים בְּשֵם.

–

ב. מַשִׂיג וּמוּשָׂג

הַשָׂגָה רוּחָנִית הִיא

כַּאֲשֶר הַמַשִׂיג וְהַמוּשָׂג

בָּאִים יַחַד.

–

כִּי בְּאֵין מַשִׂיג –

אֵין שוּם צוּרָה לַמוּשָׂג,

כֵּיוָון שֶאֵין מִי שֶיְקַבֵּל

אֶת צוּרָתוֹ שֶל הַמוּשָׂג.

–

ג. הַמַשִׂיג

כְּדֵי שֶנוּכַל לְהַשִׂיג

מַה שֶרָצָה

שֶנַשִׂיג וְנָבִין,

–

בָּרָא וְנָתַן לָנוּ

אֶת הַחוּשִים הָאֵלֶה,

–

וְחוּשִים אֵלוּ מַשִׂיגִים

מַה שֶמִתְפַּעֲלִים

מֵהָאוֹר הָעֶלְיוֹן.

–

–

איור עם שרטוט של הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור (19.8.08) על "מבוא לספר הזוהר"

–

ד. הַשִינוּיִים רַק בַּמְקַבֵּל

 אֵין הִשְתַנוּת בָּאוֹר,

אֶלָא כּל הַשִינוּיִים הֵם בַּכֵּלִים,

הֲיְינוּ, בְּחוּשֵינוּ,

שֶהַכּל נִמְדָד לְפִי הַדִמְיוֹן שֶלָנוּ.

 –

וּמִזֶה תַשְׂכִּיל אֲשֶר

בְּאִם יִסְתַכְּלוּ אֲנָשִים רַבִּים

עַל דָבָר רוּחָנִי אֶחָד,

אָז כּל אֶחָד יַשִׂיג

לְפִי הַדִמְיוֹן וְהַחוּשִים שֶלוֹ.

 –

וְלָכֵן כּל אֶחָד

רוֹאֶה צוּרָה אַחֶרֶת.

וּכְמוֹ כֵן בָּאָדָם עַצְמוֹ

יִשְתַנֶה הַצוּרָה לְפִי

מַצָבֵי עֲלִיוֹת וִירִידוֹת שֶלוֹ,

 –

כְּמוֹ שֶכָּתוּב:

שֶהָאוֹר הוּא אוֹר פָּשוּט,

וְכל הַשִינוּיִים הֵם רַק

בַּמְקַבְּלִים.

–

 ספר 'שמעתי', מאמר: "ענין ההשגה הרוחנית"

–

תיק קטן

אֵיזֶה עָשִיר יָצָא מֵהָרַכֶּבֶת,

וְהָיָה לוֹ תִיק קָטָן,

 –

וְהֶעֱמִיד זֶה אֵצֶל הַמָקוֹם

שֶכּל הַסוֹחֲרִים

מַעֲמִידִים שָם חֲבִילוֹתֵיהֶם,

וְהַסַבָּלִים לוֹקְחִים אֶת הַחֲבִילוֹת,

וּמְבִיאִים אוֹתָם לַמָלוֹן

שֶשָם נִמְצָאִים הַסוֹחָרִים.

 –

וְהַסַבָּל חָשַב שֶבֶּטַח תִיק קָטָן,

 הָיָה הַסוֹחֵר בְּעַצְמוֹ לוֹקֶחַ,

וְלא צְרִיכִים לְזֶה סַבָּל,

לָכֵן לָקַח חֲבִילָה גְדוֹלָה.

 –

וְהַסוֹחֵר,

רוֹצֶה לָתֵת לוֹ סְכוּם קָטָן

כְּפִי שֶהוּא רָגִיל לְשַלֵם.

וְהַסַבָּל לא רוֹצֶה לָקַחַת,

וְהוּא אוֹמֵר:

–

"הִכְנַסְתִי לְהַמַחְסָן שֶל הַמָלוֹן

חֲבִילָה גְדוֹלָה שֶנִתְעַיַפְתִי מְאד,

וּבְקוֹשִי סָחַבְתִי אֶת הַחֲבִילָה שֶלְךָ,

וְאַתָה רוֹצֶה לָתֵת לִי

סְכוּם פָּעוּט עָבוּר זֶה?!"

–

–

וְהַנִמְשָל הוּא:

בִּזְמַן שֶהָאָדָם בָּא וְאוֹמֵר

שֶהוּא נָתַן יְגִיעָה גְדוֹלָה

אוֹמֵר לוֹ הַבּוֹרֵא:

"לא הַחֲבִילָה שֶלִי לָקַחְתָ.

אֶלָא, חֲבִילָה שֶשַיֶיכֶת לְמִישֶהוּ אַחֵר.

 –

הֱיוֹת שֶאַתָה אוֹמֵר

שֶיֵש לְךָ הַרְבֵּה יְגִיעָה,

בֶּטַח שֶהָיָה לְךָ בַּעַל בַּיִת אַחֵר

שֶבִּשְבִילוֹ עָבַדְתָ,

לָכֵן לֵך אֵלָיו שֶהוּא יְשַלֵם לְךָ.

 –

כִּי מִי שֶעוֹבֵד אֶצְלִי,

אֵין לוֹ שוּם יְגִיעָה

אֶלָא לְהֵיפֶך

תַעֲנוּג וְהִתְרוֹמְמוּת רוּחַ".

–

 ספר 'שמעתי', מאמר ה': "לשמה זהו אתערותא דלעילא, ולמה צריכים אתערותא דלתתא"

–

חוכמת הניגון

 מִי שֶמַרְגִיש בְּנַפְשוֹ

אֵיזֶה נְטִיָיה לְחוֹכְמַת הַנִיגוּן,

 וְהוּא מָצוּי בְּחִיסָרוֹן

 טֶרֶם קְנִיָיתָה,

 –

 הוּא לא יִשְקוֹט

 וְלא יָנוּחַ

 עַד שֶיַשִׂיג אֵיזֶה שִיעוּר

 מֵחוֹכְמַת הַנִיגוּן,

–

 וַאֲפִילוּ יאמְרוּ לוֹ

 שֶאֵין לוֹ תִקְוָוה

 לִהְיוֹת מְנַגֵן בַּעַל שִיעוּר,

 אֶלָא מְנַגֵן פָּשוּט,

 –

 מִכּל מָקוֹם,

 לא יַפְסִיק מִשְאִיפָתוֹ

 וְיִסְתַפֵּק בְּמִיעוּט,

 וִיְפַזֵר כּוֹחוֹתָיו לְהַשִׂיג

 לְכל הַפָּחוֹת הַמִיעוּט

 שֶבִּיְכוֹלְתוֹ לְהַשִׂיג.

– 

  מַה שֶאֵין כֵּן,

 מִי שֶאֵין בּוֹ נְטִיָיה מִלֵידָה

 לִנְגִינָה,

 וּמַרְגִיש אֶת עַצְמוֹ בְּמֶזֶג

 הַשׂוֹבֵעַ מֵחוֹכְמָה זוֹ,

  –

 –

אִם יָבוֹא אֵלָיו אֵיזֶה מְנַגֵן

 וְיאמַר לוֹ שֶיְפַזֵר כּוֹחוֹתָיו

 עַל חוֹכְמָה זוֹ,

 עוֹד טֶרֶם יִגְמוֹר שְאֵלָתוֹ,

 יַעֲנֶה לוֹ:

 –

 "אֲנִי מַרְגִיש וְיוֹדֵעַ בְּנַפְשִי,

 שֶלא אֶהְיֶה כְּלָל גְדוֹל הַדוֹר

 בְּחוֹכְמָה זוֹ,

 וְלִהְיוֹת נִמְנֶה בֵּין הֶהָמוֹן

 הַמְנַגְנִים הַפְּשוּטִים,

 הַאִם יֵש חִיסָרוֹן לָעוֹלָם בִּלְעָדַי?"

–

 כתבי בעל הסולם, מאמר: "סגולת זכירה", עמ' 68

–

גמל נושא משי

הַחוֹכְמָה הַזאת

לא נִתְנָה אֶלָא

לְאַנְשֵי לֵבָב.

–

כִּי הַתֵיבוֹת כִּגְוִיוֹת,

וְהַטְעָמִים כִּנְשָמוֹת.

וְאִם לא יָבִין הַטְעָמִים

כּל עֲמָלוֹ שָוְא

וְעָמָל וְרוּחַ,

–

כְּמוֹ הַמְיַיגֵעַ עַצְמוֹ

לִסְפּוֹר הַדַפִּים וְהַתֵיבוֹת

שֶבְּסֵפֶר רְפוּאָה,

שֶמִזאת הַיְגִיעָה לא יוּכַל

לְרַפּאוֹת מָזוֹר.

–

שֶוַדַאי לא יוּשְלַם בּוֹ הָרְפוּאָה,

מִטֶרֶם שֶמֵבִין פֵּירוּשָהּ

שֶל הָרְפוּאָה הַכְּתוּבָה.

וְגַם אַחַר שֶיֵלֵך וְיִקְנֶה אוֹתָהּ

בְּכל הַדָמִים שֶיִפַּסְקוּ עָלֶיהָ.

–

וְאִם סִדְרֵי הַלִימוּד וְהַמַעֲשֶה

אֵינָם מְסוּדָרִים לְהָבִיאֵהוּ לְזֶה,

דוֹמֶה הוּא לְגָמָל נוֹשֵא מֶשִי,

–

שֶהוּא אֵינוֹ מוֹעִיל לְהַמֶשִי

וְהַמֶשִי לא יוֹעִיל לוֹ,

לְהָבִיאוֹ אֶל שְלֵמוּת הַכַּוָונָה

שֶבִּשְבִילָהּ נִבְרָא.

–

הקדמה של בעל הסולם לספר "פנים מאירות ומסבירות" (אות י')

–

–

קומת המלך

מִקוֹדֶם הָאָדָם מוּכְרָח

לַעֲלוֹת לְקוֹמָה א',

מִטֶרֶם שֶעוֹלֶה לְקוֹמָה ב'

שֶהִיא קוֹמַת הַמֶלֶך.

–

כִּי עַל יְדֵי זֶה שֶהָאָדָם

עוֹלֶה לְקוֹמָה א',

הוּא לוֹמֵד

אֵיך לְדַבֵּר עִם הַמֶלֶך

פָּנִים בְּפָנִים.

–

וִיהֵא בִּיְכוֹלְתוֹ

לְבַקֵש מֵהַמֶלֶך

כּל מַה שֶלִיבּוֹ חָפֵץ. 

–

כתבי רב"ש כרך א', מאמרי 'שלבי הסולם', מאמר: "בוא אל פרעה – ב"

–

שרטוט של הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור 21.8.08

אמת המידה לבעלי החכמה

אַמַת הַמִידָה לְבַעֲלֵי הַחוֹכְמָה

הָאָדָם הַבִּלְתִי מְפוּתָח כל צרְכּוֹ,

לא יוּכַל לְחַכּוֹת לְפֶרְעוֹנוֹ זְמַן רַב,

וְהוּא בּוֹחֵר בַּעֲבוֹדוֹת הַמִשְתַלְמוֹת לוֹ מִיָד,

וְאַף אִם יִהְיוּ בִּמְחִירִים נְמוּכִים יוֹתֵר.

–

וְהָאָדָם הַמְפוּתָח בְּיוֹתֵר,

יוּכַל לְהִתְאַפֵּק וְלִבְחוֹר בַּעֲבוֹדוֹת

שֶמְחִירָם גַבוֹהַ,

גַם אִם זְמַן פֶּרְעוֹנָם מְמוּשָך וְאָרוֹך מְאד.

–

וְתֵדַע, שֶזוֹהִי אַמַת הַמִידָה לְבַעֲלֵי הַחוֹכְמָה,

כִּי דָבָר זֶה תָלוּי בְּהִתְפַּתְחוּת חוֹמְרִי שֶל כל אֶחָד.

וְכל מִי שֶיָכוֹל לְהַאֲרִיך זְמַן פֶּרְעוֹנוֹ

יָכוֹל לְהַשִׂיג מְחִיר יוֹתֵר גָדוֹל.

–

כתבי בעל הסולם, מאמר: "תכונתה של חכמת הנסתר בכללה", עמ' 39

–

ספירות ופרצופים

אִם תִיקַח אֵיזֶה גוּף שֶל בַּעַל חַיִים קָטָן, שֶכּל תַפְקִידוֹ אֵינוֹ אֶלָא לְהַזִין אֶת עַצְמוֹ, כְּדֵי שֶיוּכַל לְהִתְקַיֵים בָּעוֹלָם זְמַן מַה הַמַסְפִּיק כְּדֵי לְהוֹלִיד וּלְקַיֵים אֶת מִינוֹ,  – תִרְאֶה וְתִמְצָא בּוֹ הַרְכָּבָה מְסוּבֶּכֶת מֵאֶלֶף אַלְפֵי פִיבְרִילִים (סיבים) וְגִידִים, כְּפִי שֶדָרְשוּ וּמַצְאוּ בַּעֲלֵי הַפִיזְיוֹלוֹגְיָה וְהָאָנָטוֹמְיָה, וְעוֹד אַלְפֵי רְבָבוֹת יֵש שָם מִמַה שֶלא נוֹדַע עֲדַיִין לָעַיִן הָאֱנוֹשִית, – וּמִכָּאן תוּכַל לְהַקִיש כַּמָה מִינֵי רִיבּוּי הַרְכָּבוֹת שֶל עִנְיָינִים וְצִינוֹרוֹת הַצְרִיכִים לְהִתְחַבֵּר בִּכְדֵי לְהַמְצִיא וּלְגַלוֹת אֶת הַמַטָרָה הַנִשְׂגָבָה. – כתבי בעל הסולם, מאמר: "מהותה של חכמת הקבלה"

– – – –  – –

הכשרה לגידול הנשמה

– – כְּמוֹ שֶלא יוּכַל לְקַיֵים גוּפוֹ בָּעוֹלָם מִבְּלִי שֶיִהְיוּ בְּיָדוֹ יְדִיעוֹת בְּשִיעוּר מְסוּיָם מִסִדְרֵי הַטֶבַע הַגַשְמִיִים,  – כְּמוֹ שֶיְדִיעוֹת אֵלוּ הֵמָה סַמִים מְמִיתִים, וְאֵלוּ דְבָרִים שׂוֹרְפִים וּמַזִיקִים, וְכֵן יְדִיעָה וְאוֹמֶד מַה שֶבְּלֵב חֲבֵרוֹ אֲשֶר בִּלְעֲדֵיהֶם אֵין לוֹ זְכוּת קִיוּם בָּעוֹלָם הַחוֹמְרִי,  – כְּמוֹ כֵן מַמָש נִשְמָתוֹ שֶל אָדָם אֵין לָה זְכוּת קִיוּם בָּעוֹלָם הַבָּא, זוּלַת בְּהֵרָכֵש לָה שִיעוּר יְדִיעוֹת מִסִדְרֵי טֶבַע מַעֲרָכוֹת עוֹלָמוֹת הָרוּחָנִיִים וְשִינוּיֵיהֶם וְזִיווּגֵיהֶם וְתוֹלְדוֹתֵיהֶם. – כתבי בעל הסולם, מאמר: "מבשרי אחזה אלוקי"

—

–

חבל הצלה

אָדָם הַטוֹבֵעַ בַּנָהָר

חֲבֵרוֹ זוֹרֵק לוֹ חֶבֶל

כְּדֵי לְהַצִילוֹ.

 –

וְאִם הַטוֹבֵעַ

תוֹפֵס אֶת הַחֶבֶל

בְּחֶלְקוֹ הַסָמוּך אֵלָיו,

יָכוֹל חֲבֵרוֹ לְהַצִילוֹ

וּלְהוֹצִיאוֹ מִן הַנָהָר.

–

אַף חוֹכְמַת הַקַבָּלָה

הִיא בְּדוֹמֶה לְחֶבֶל

הַסָמוּך לְכל בְּנֵי הָאָדָם

שֶנִזְרַק אֲלֵיהֶם

לְהוֹצִיאָם וּלְהַצִילָם.

 –

קָצֵהוּ שֶל הַחֶבֶל,

שֶאֵין אָדָם בָּעוֹלָם

שֶלא יוּכַל לְהַחְזִיק בּוֹ.

וְאִם תוֹפֵס בּוֹ בְּחזְקָה,

אָז זוֹכֶה בְּכל שְאַר הַחֶבֶל.

–

כתבי בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר"

–

מה הטעם בחיי?

מַה הַטַעַם בְּחַיַי?

הַשְאֵלָה:

"בִּשְבִיל מַה אֲנִי חַי?"

בָּאָה מִלְמַעְלָה

עַל יְדֵי הָאוֹר

שֶפּוֹעֵל עַל הַכֵּלִים,

– 

וְלא שֶאֲנִי בְּמִקְרֶה

מַרְגִיש כָּך.

– 

אֶלָא

כּל מַה שֶמוּרְגָש בָּנוּ,

הוּא תוֹצָאָה

מִפְּעוּלַת הָאוֹרוֹת

עַל הַכֵּלִים.

–

 הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור (06.04.08) על ספר 'שמעתי'

–

דבקות העבד

עֶבֶד שֶרוֹצֶה לְהִתְדַבֵּק בַּמֶלֶך

מִתוֹך תְשוּקַת לִבּוֹ,

וּמַתְחִיל לָלֶכֶת בְּנִימוּסֵי הַמַלְכוּת.

וּמְסַדֵר לוֹ הַמֶלֶך אֵיזֶה בַּקָשָה.

וְהַמֶלֶך דוֹחֶה אוֹתוֹ.

 –

–

אִם פִּיקֵחַ הוּא,

הֲרֵי הוּא אוֹמֵר לַמֶלֶך,

אֲמִיתִיוּת נְקוּדַת לִבּוֹ,

שֶאֵינוֹ חָפֵץ בְּשוּם מַתָנוֹת,

–

אֶלָא שֶהַמֶלֶך יְסַדֵר לוֹ

אֵיזֶה שֵרוּת,

הַפָּחוּת שֶבַּפְּחוּתִים,

וְיִהְיֶה בְּאֵיזֶה צוּרָה שֶיִהְיֶה,

רַק לִהְיוֹת דָבוּק.

בְּאֵיזֶה שִיעוּר עִם הַמֶלֶך.

–

כתבי בעל הסולם, חלק 'אגרות', אגרת י"ח, עמ' 706

–

חשיכה כאורה יאיר

קטע אודיו

חֲשֵיכָה כְּאוֹרָה יָאִיר

 א

שַחַר,

הוּא שַחֲרִית הַבּוֹקֶר,

הַחֲשֵכָה הַמִתְחַזֶּקֶת

שֶמִטֶרֶם אוֹר הַבּוֹקֶר.

וְזֶה הוּא אוֹר הַדַק מִדַק הַנִזְכָּר.

–

–

וְאַחַר כָּך, יָפָה כַּלְבָנָה.

כִּי הַלְבָנָה,

אוֹרָה מְרוּבֵּה יוֹתֵר מִשַחַר.

–

וְאַחַר כָּך, בָּרָה כַּחַמָה,

אֲשֶר אוֹרָה חָזָק

וּמֵאִיר יוֹתֵר מִלְבָנָה.

–

וְאַחַר כָּך,

אֲיוּמָה "כַּנִּדְגָּלוֹת", 

שֶפֵירוּשָה,

חֲזָקָה בְּאוֹר חָזָק כָּרָאוּי.

 

ב

בְּעוֹד שֶחשֶך הַיוֹם,

וְהָאוֹר מְכוּסֶה,

וְהַבּוֹקֶר בָּא לְהָאִיר,

יָאִיר מִתְחִילָה

מְעַט מְעַט כְּמוֹ שַחַר,

שֶהוּא שָחוֹר,

–

וְאַחַר כָּך יָפָה כַּלְבָנָה,

וְאַחַר כָּך בָּרָה כַּחַמָה,

וְאַחַר כָּך "אֲיוּמָה כַּנִּדְגָּלוֹת",

כְּלוֹמָר, בְּכל מִילוּאָה.

–

ג

כַּאֲשֶר "עוֹלֶה הַשַחַר",

וְלא כַּאֲשֶר "בָּא הַשַחַר",

אֶלָא כַּאֲשֶר

אוֹתָה שַחֲרִית שֶל הַשַחַר עוֹלָה,

אָז בָּא הָאוֹר.

–

כִּי אָז הַזְמַן לְהָאִיר.

אָז "וְיִזְרַח לוֹ הַשֶמֶש",

הַשֶמֶש שֶל זְמַן הַמְנוּחָה.

–

 ספר 'זוהר לעם', פרשת וישלח, מאמר: "שלחני כי עלה השחר", אות צ"ג – צ"ח

–

לאט לאט ולא בפעם אחת

לְאַט לְאַט וְלא בְּפַעַם אַחַת

אָדָם הַנָתוּן בַּחוֹשֶך

וְתָמִיד בַּחוֹשֶך הָיָה מִשְכָּנוֹ,

בְּעֵת שֶרוֹצִים לְהָאִיר לוֹ,

צְרִיכִים לִפְתוֹחַ לוֹ תְחִילָה

אוֹר קָטָן,

כְּפִתְחוֹ שֶל מַחַט.

וְאַחַר כָּך מְעַט גָדוֹל מִמֶנוּ.

–

וְכֵן בְּכל פַּעַם יוֹתֵר,

עַד שֶמְאִירִים לוֹ כּל הָאוֹר כָּרָאוּי.

כִּי לְמִי שֶבָּאָה רְפוּאָה,

הִיא אֵינֶנָה בָּאָה בְּשָעָה אַחַת,

אֶלָא בָּאָה מְעַט מְעַט

עַד שֶמִתְרַפֵּא.

–

 ספר 'זוהר לעם', פרשת וישלח, מאמר: "שלחני כי עלה השחר", אות צ"א – צ"ב
–

מצב מאושר

אֵין מַצָב יוֹתֵר מְאוּשָר

בְּעוֹלָמוֹ שֶל הָאָדָם,

אֶלָא בְּשָעָה שֶמוֹצֵא עַצְמוֹ

כִּמְיוֹאָש מִכּוֹחוֹתָיו עַצְמוֹ,

–

כְּלוֹמָר, כִּי כְּבָר יָגַע וְעָשָׂה

כּל מַה שֶמְצוּיָר בְּכוֹחוֹ לַעֲשׂוֹת

וּתְרוּפָה אַיִן.

כִּי אָז רָאוּי לִתְפִילָה שְלֵימָה.

–

שֶהֲרֵי יוֹדֵעַ בְּבִטְחָה

שֶעֲבוֹדָתוֹ עַצְמוֹ

לא תָבִיא לוֹ הַתוֹעֶלֶת,

–

כִּי כּל עוֹד שֶמַרְגִיש

אֵיזֶה כּוֹחַ עֲבוֹדָה

מִצִדוֹ עַצְמוֹ,

אֵין תְּפִילָתוֹ שְלֵימָה.

–

כתבי בעל הסולם, חלק 'אגרות', אגרת נ"ז, עמ' 763

–

מיעוט כוחות

מִיעוּט כּוֹחוֹת

כּל עִנְיָן

הַיְגִיעָה וְהָעֲבוֹדָה

שֶאָנוּ מְחוּיָיבִים,

–

אֵינָם אֶלָא

לְגַלוֹת אֶת מִיעוּט כּוֹחוֹתֵינוּ

וְשִפְלוּתֵנוּ,

שֶאֵין אָנוּ רְאוּיִים לִכְלוּם

מִכּוֹחֵנוּ עַצְמֵנוּ,

–

כִּי אָז

אָנוּ מוּכְשָרִים לִשְפּוֹך

תְפִילָה שְלֵימָה.

–

כתבי בעל הסולם, חלק 'אגרות', אגרת נ"ז, עמ' 763

–

משחק עם לוויתן

הַהֶבְדֵל בֵּין שְׂחוֹק לְרָצוֹן הוּא,

שֶכּל מַה שֶבָּא בָּרָצוֹן הוּא בְּהֶכְרָח,

וְאִם אֵינוֹ מַשִׂיג אֶת רְצוֹנוֹ

הוּא בַּעַל חִיסָרוֹן.

–

מַה שֶאֵין כֵּן בִּשְׂחוֹק,

אֲפִילוּ כְּשֶאֵינוֹ מַשִׂיג אֶת הַדָבָר,

לא נֶחְשָב זֶה לְחִיסָרוֹן.

 –

כְּמוֹ שֶאוֹמְרִים:

"מַה שֶלא הִשַׂגְתִי

מַה שֶחָשַבְתִי, 

אֵין דָבָר".

–

שֶזֶהוּ לא כּל כָּך חָשוּב,

מִטַעַם שֶכּל הָרָצוֹן

שֶהָיָה לוֹ לְהַדָבָר,

הָיָה רַק בִּשְׂחוֹק וְלא רְצִינוּת.

–

 ספר 'שמעתי', מאמר: "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה"

–

רצון חזק

רָצוֹן חָזָק

רָצוֹן חָזָק נִמְדָד 

לְפִי רִיבּוּי הַשְהִיוֹת

וְהַמְנוּחוֹת שֶבֵּינְתַיִים.

 –

כְּלוֹמַר,

הַהֶפְסֵק זְמַן

שֶבֵּין הִתְגַבְּרוּת

לְהִתְגַבְּרוּת.

 –

כִּי לִפְעָמִים

הָאָדָם מְקַבֵּל בָּאֶמְצַע

הֶפְסֵק שֶל רֶגַע,

אוֹ שָעָה, אוֹ יוֹם,

אוֹ חוֹדֶש.

 –

וְאַחַר כָּך שוּב

מַתְחִיל לַעֲבוֹד

בְּעִנְיָן הִתְגַבְּרוּת

וּלְהִשְתַדֵל.

 –

וְרָצוֹן חָזָק נִקְרָא,

שֶהַהֶפְסֵק

אֵינוֹ לוֹקֶחַ אֶצְלוֹ

הַרְבֵּה זְמַן,

וְתֵיכֶף נִתְעוֹרֵר שוּב לַעֲבוֹדָה.

–

ספר 'שמעתי', מאמר י"ט: "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה"

–

כוח הרצון

אָדָם שֶרוֹצֶה לִשְבּוֹר

אֶבֶן גָדוֹל.

וְלוֹקֵחַ פַּטִיש גָדוֹל,

וְהוּא דוֹפֵק דְפִיקוֹת הַרְבֵּה כּל הַיוֹם,

אֲבָל הֵם חֲלָשִים,

–

כְּלוֹמַר,

שֶאֵינוֹ דוֹפֵק עַל הָאֶבֶן

בִּתְנוּפָה אַחַת,

אֶלָא שֶמוֹרִיד אֶת הַפַּטִיש הַגָדוֹל

לְאַט לְאַט.

–

וְהוּא בָּא בִּטְעָנָה,

שֶהָעֲבוֹדָה הַזוֹ

לִשְבּוֹר אֶת הָאֶבֶן,

זֶה לא בִּשְבִילוֹ:

"בֶּטַח צְרִיכִים גִיבּוֹר,

שֶיִהְיֶה בְּיָדוֹ הַיְכוֹלֶת

לִשְבּוֹר אֶת הָאֶבֶן הַגָדוֹל".

– 

וְהוּא אוֹמֵר,

שֶהוּא לא נוֹלַד עִם כּוֹחוֹת

כּה גְדוֹלִים,

שֶיִהְיֶה בְּיָדוֹ

לִשְבּוֹר אֶת הָאֶבֶן.

–

מַה שֶאֵין כֵּן

מִי שֶמְרִים אֶת הַפַּטִיש

הַגָדוֹל הַזֶה,

וְנוֹתֵן בִּתְנוּפָה גְדוֹלָה עַל הָאֶבֶן,

וְלא לְאַט לְאַט,

אֶלָא בְּהִתְאַמְצוּת,

 –

תֵיכֶף הָאֶבֶן נִכְנָע לְפָנָיו

וְנִשְבָּר תַחְתָיו.

וְזֶהוּ "כַּפַּטִיש הֶחָזָק

יְפוֹצֵץ אֶת הַסֶלַע".

–

ספר 'שמעתי', מאמר י"ט: "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה"

–

מי ומה

הָאָדָם,

כְּשֶהוּא חוֹשֵב

נִקְרָא "מִי",

הוּא שוֹאֵל מִי הוּא.

–

וּכְשֶהָאָדָם

מַשִׂיג תְשוּבָה לִשְאֵלָתוֹ,

אֲזַי הַתְשוּבָה נִקְרָא

בְּחִינַת "מַה".

–

וְהִנֶה "מַה"

נִקְרָא בְּחִינַת חֹכְמָה,

שֶהוּא בְּחִינַת

כֹּחַ-מָה,

–

הַיְינוּ, שֶהַ"מַה"

מִתְלַבֵּש בּוֹ בִּבְחִינַת כּוֹחַ,

שֶהוּא כּוֹחַ הַמַחְשָבָה.

–

וּכְשֶהָאָדָם מַתְחִיל לַחְשוֹב

עַל הַכּוֹחוֹת הַנִפְלָאִים,

הַנִמְצָאִים בּוֹ,

–

הוּא מוּכְרָח לוֹמַר,

שֶהוּא כּוֹחַ אֱלוֹקִי,

הַמְלוּבָּש בּוֹ,

פּוֹעֵל אֶת כּל אֵלֶה הַפְּעוּלוֹת

בְּלִי יְדִיעָתוֹ.

–

כתבי רב"ש כרך ג', אסופת 'דרגות הסולם', מאמר: "כוח המחשבה", עמוד 1890

–

המחשבה היא תולדה של הרצון

 הַמַחְשָבָה הִיא תוֹלָדָה מֵהָרָצוֹן

לְדָבָר שֶיֵש לוֹ רָצוֹן,

בַּזֶה הוּא מְהַרְהֵר.

וְלא יְהַרְהֵר בְּדָבָר

שֶאֵינוֹ לִרְצוֹנוֹ.

–

 לְדוּגְמָא, מִיוֹם הַמִיתָה

 לא יְהַרְהֵר אַף פַּעַם.

אֶלָא לְהֶיפֶך,

שֶהוּא תָמִיד יְהַרְהֵר בְּנִצְחִיוּתוֹ,

מִטַעַם שֶכָּך הוּא רוֹצֶה.

נִמְצָא, שֶתָמִיד מְהַרְהֵר בְּדָבָר

שֶהוּא לִרְצוֹנוֹ.

–

אֲבָל יֵש תַפְקִיד מְיוּחָד

 לְהַמַחְשָבָה,

 שֶהוּא מְגַדֵל אֶת הָרָצוֹן,

שֶהָרָצוֹן נִשְתַקַע בִּמְקוֹמוֹ

 וְלא הָיָה לוֹ כּוֹחַ לְהִתְפַּשֵט

וְלִפְעוֹל פְּעוּלָתוֹ.

 –

 –

אֶלָא מִשוּם

שֶחוֹשֵב וּמְהַרְהֵר בְּהַדָבָר,

שֶהָרָצוֹן מְבַקֵש מֵהַמַחְשָבָה,

שֶיִתֵן לְהָרָצוֹן

אֵיזֶה עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת,

שֶיֵצֵא הָרָצוֹן לַפּוֹעַל,

 –

אָז הָרָצוֹן מִתְגַדֵל וּמִתְפַּשֵט

וּפוֹעֵל אֶת פְּעוּלָתוֹ בְּפוֹעַל מַמָש.

הַיוֹצֵא מִזֶה,

שֶהַמַחְשָבָה הוּא מְשַמֵש הָרָצוֹן,

וְהָרָצוֹן הוּא הָעֶצֶם שֶל הָאָדָם.

–

 וְיֵש עֶצֶם גָדוֹל,

וְיֵש עֶצֶם קָטָן.

וְעֶצֶם גָדוֹל הוּא הַשוֹלֵט

עַל הָעֲצָמִים הַקְטָנִים.

 –

וּמִי שֶהוּא עֶצֶם קָטָן,

וְאֵין לוֹ שוּם שְלִיטָה,

הָעֵצָה הִיא שֶיוּכַל

לְהַגְדִיל אֶת הָעֶצֶם,

הוּא עַל יִדֵי

הַתְמָדַת הַמַחְשָבָה עַל הָרָצוֹן.

 –

שֶהַמַחְשָבָה,

בַּשִיעוּר שֶמְהַרְהֵר בָּה,

כָּכָה הִיא מִתְגַדֶלֶת. 

–

ספר 'שמעתי', מאמר קנ"ג: "המחשבה היא תולדה מהרצון"

–

משל המגן והחרב

–

מְשַל הַמָגֵן וְהַחֶרֶב

–

מֶלֶך לָקַח בְּנוֹ אֶצְלוֹ

לְלָמְדוֹ תַכְסִיסֵי מְלוּכָה.

וַיַרְאֶהוּ אֶת כּל הָאָרֶץ,

אֶת אוֹיְבָיו וְאֶת אוֹהָבָיו.

–

וַיִתֵן הַמֶלֶך לִבְנוֹ

חֶרֶב מִגִנְזֵי אוֹצְרוֹתָיו.

וּסְגוּלָה נִפְלָאָה בְּחֶרֶב זֶה,

אֲשֶר בְּהַרְאוֹתוֹ הַחֶרֶב לָאוֹיְבִים –

כְּרֶגַע יִפְּלוּ לְפָנָיו

כְּדוֹמֶן עַל הָאֲדָמָה.

 –

וַיֶלֶךְ בֶּן הַמֶלֶך

וַיִכְבּוֹש מְדִינוֹת רַבּוֹת,

וַיִשְלוֹל שְלָלָם

וַיַעַשׂ חַיִל.

– 

לְיָמִים אָמַר הַמֶלֶך לִבְנוֹ:

"עַתָה אֶעֱלֶה לִמְרוֹם הַמִגְדָל

וְאַסְתִיר עַצְמִי שָם.

וְאַתָה תֵשֵב עַל כִּיסְאִי

וְתַנְהִיג אֶת כּל הָאָרֶץ

בְּחכְמָה וּבִגְבוּרָה.

– 

                           

וְעוֹד לְךָ מָגֵן זֶה

אֲשֶר עַד הַיּוֹם

הָיָה טָמוּן בְּגִנְזֵי הַמַלְכוּת,

וְשוּם אוֹיֵב וּמִתְנַכֵּל

לא יוּכָל לְהָרָע לְךָ.

בְּהִימָצֵא הַמָגֵן הַזֶה בִּרְשוּתְךָ".

– 

וַיִטוֹל הַמֶלֶך אֶת הַחֶרֶב

וַיִכְרְכוֹ בַּמָגֵן,

וַיִתֵן לִבְנוֹ.

וְהַמֶלֶך עַצְמוֹ עָלָה אֶל הַמִגְדָל

וַיִסְתַתֵר שָם.

 –

וְלא יָדַע בֶּן הַמֶלֶך

 כִּי הַחֶרֶב וְהַמָגֵן כְּרוּכִים זֶה בַּזֶה.

וְכֵיוָן שֶהַמָגֵן

לא הָיָה חָשוּב כְּלָל בְּעֵינָיו –

לא שָמַר אוֹתוֹ,

וְנִגְנַב מִמֶנוּ הַמָגֵן,

וְעִימוֹ הַחֶרֶב.

–

וּכְהִשָמַע בַּמְדִינָה

אֲשֶר בֶּן הַמֶלֶך מַנְהִיג הָאָרֶץ,

וְגַם נִגְנְבוּ מִמֶנוּ הַחֶרֶב וְהַמָגֵן,

 מִיָד הֵעֵיזוּ פְּנֵיהֶם,

וְהִתְחִילוּ אוֹיְבָיו לַעֲרוֹךְ עִימוֹ מִלְחָמָה,

עַד שֶנָפַל בְּיָדָם בַּשֶבִי.

הוּא וְכל הָרְכוּש הָרַב.

–

– 

וְעַתָה שֶאוֹיְבָם בְּיָדָם –

שָפְכוּ כּל חֲמַת נִקְמָתָם עָלָיו.

וְנִפְרְעוּ מִמֶנוּ

עַל כּל מַה שֶהִתְעַלֵל בָּהֶם

בִּיְמֵי הַנְהָגַת אָבִיו.

וּבְכל יוֹם וַיוֹם הִיכּוּ אוֹתוֹ

מַכּוֹת נִמְרָצוֹת.

–

וַיִתְבַּיֵיש בֶּן הַמֶלֶך מֵאָבִיו,

כִּי צָרַת אָבִיו כָּאֲבָה לוֹ יוֹתֵר מִצָרָתוֹ.

וַיָשֵת עֵצוֹת בְּנַפְשוֹ

לַעֲשוֹת חֶרֶב וּמָגֵן כָּרִאשוֹנִים

כְּדֵי לְפַיֵיס אֶת אָבִיו

וּלְהַרְאוֹתוֹ חכְמָתוֹ וּגְבוּרָתוֹ.

– 

וּבְתַחְבּוּלוֹת עָשָׂה מִין חֶרֶב,

דּוֹמֶה לַחֶרֶב הָרִאשוֹן.

וְכֵן עָשָׂה מָגֵן,

דּוֹמֶה לַמָגֵן הָרִאשוֹן.

– 

וְכַאֲשֶר נָכוֹנוּ כְּלֵי מִלְחַמְתוֹ בְּיָדוֹ,

קָרָא בְּקוֹל אֶל אָבִיו שֶבְּראש הַמִגְדָל:

"הִתְפָּאֵר עַלַי, כִּי בֵּן חָכָם יְשַׂמַח אָב!"

וְעַד שֶהוּא קוֹרֵא אֶל אָבִיו,

אוֹיְבָיו הוֹלְכִים וּפוֹצְעִים אֶת מוֹחוֹ וּכְבֵדוֹ.

–

וּכְכל שֶיִרְבּוּ עָלָיו הַמַכּוֹת – 

כֵּן יִתְגַבֵּר וִיְחַזֵק אֶת עַצְמוֹ

כְּדֵי לְפַיֵיס אֶת אָבִיו.

וְצוֹעֵק: "עַתָה אֵינִי יָרֵא מִכּל.

וּמִי יוּכַל לְהִלַחֵם בִּי

בִּזְמַן שֶהַחֶרֶב וְהַמָגֵן שֶלִי בְּיָדַי".

– 

וְכל כַּמָה שֶהוּא מִתְפָּאֵר –

אוֹיְבָיו מַרְבִּים עָלָיו מַכּוֹת וּפְצָעִים.

אֲבָנִים וּמַקְלוֹת פּוֹרְחִים עַל ראשוֹ.

וְדָמוֹ שוֹתֵת עַל לְחָיַו.

וְהוּא מִתְאַמֵץ לִזְקוֹף קוֹמָתוֹ בְּגַאֲוָה,

כַּגִיבּוֹרִים,

לְהַרְאוֹת לְאָבִיו שֶעַתָה אֵינוֹ יָרֵא מִכּל.

– 

וּכְשַחַק מאזְנַיִים נֶחְשְבוּ

לְעוּמַת גְּבוּרָתוֹ. 

כִּי הַחֶרֶב עָמַד לוֹ,

אוֹ הַמָגֵן עָמַד לוֹ.

– 

– 

אֲבָל זֶה יְתַעֵב הָאָב,

שֶעוֹשִׂים בְּכוֹחַ עַצְמָם חֶרֶב

וְעוֹד רוֹצִים לְהִתְפָּאֵר

בִּמְלָאכָה זוֹ כָּמוֹהוּ.

–

אוֹ בְּמַעֲשֵׂי אֱנוֹש

שֶבְּנוֹ עוֹשֶׂה מָגֵן,

וּמִתְפָּאֵר שֶאֵינוֹ מַרְגִיש

שוּם כְּאֵב.

– 

וְעוֹד אוֹמֵר

שֶ"הוּא בַּעַל חוֹכְמָה וּגְבוּרָה

וְאֵינוֹ יָרֵא מִכּל",

וְיַחַד עִם זֶה מָלֵא מִרְמָה

וּמְבַקֵש תַחְבּוּלוֹת.

–

כתבי בעל הסולם, חלק 'אגרות', אגרת ו', עמ' 687

–

לבושי כבוד

לְבוּשֵי כָּבוֹד

מֶלֶך

עָשָׂה אָדָם אֶחָד

לְשַׂר.

– 

כּל אֵלוּ הַיָמִים

שֶעָלָה לַמַדְרֵגָה הַזוֹ,

הָיָה שָׂמֵחַ

וְלוֹבֵש לְבוּשֵי כָּבוֹד.

 –

לְאַחַר כָּך,

לא הָיָה צָרִיך לַזֶה.

 –

לַשָנָה הָאַחֶרֶת,

שָמַר אֵלוּ הַיָמִים

שֶעָלָה לַכָּבוֹד הַזֶה,

וְלָבַש אֵלוּ לְבוּשִים.

 –

וְכֵן

כּל שָנָה וְשָנָה.

–

ספר 'זוהר לעם', פרשת בא, מאמר: "שאור ומחמצת"

–

בין חיים למוות

אָדָם הַנִמְצָא

בֵּין הַחַיִים וְהַמָוֶות,

וּמְבַקֵש מֵחֲבֵרוֹ

שֶיַצִיל אוֹתוֹ מִמִיתָה,

בְּאֵיזֶה אוֹפֶן

הוּא מְבַקֵש מֵחֲבֵרוֹ?

–

בֶּטַח כּל הַכּוֹחוֹת,

שֶנִמְצָא בִּרְשוּתוֹ שֶל אָדָם,

הוּא מִשְתַדֵל לְבַקֵש מֵחֲבֵרוֹ,

שֶיְרַחֵם עָלָיו,

וְיַצִיל אוֹתוֹ מִמָוֵות.

 –

בֶּטַח שֶאֵינוֹ שוֹכֵחַ אַף רֶגַע

מִלְהִתְפַּלֵל לַחֲבֵרוֹ,

מִטַעַם, אַחֶרֶת הָאָדָם רוֹאֶה,

שֶהוּא אוֹבֵד אֶת חַיַיו.

 
–

מַה שֶאֵין כֵּן

מִי שֶמְבַקֵש מֵחֲבֵרוֹ

דְבָרִים שֶל מוֹתָרוֹת,

שֶאֵינָם כּל כָּך הֶכְרְחִיִים,

 –

אֵין הַמְבַקֵש כּל כָּך דָבוּק בַּחֲבֵרוֹ,

שֶיִתֵן לוֹ אֶת מְבוּקָשוֹ,

עַד כְּדֵי כָּך

שֶלא יַסִיחַ דַּעֲתוֹ מִמֶנוּ מִלְבַקֵש.

 –

נִמְצָא,

בִּדְבָרִים שֶאֵין לָהֵם שַיָיכוּת

לְפִקוּחַ נֶפֶש,

אֵין הַמְבַקֵש כּל כָּך דָבוּק

בְּהַנוֹתֵן.

–

ספר 'שמעתי', מאמר י"ט: "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה"

–

מהו השכל

הַשֵׂכֶל אֵינוֹ דָן

אֶלָא לְפִי מַה שֶהַחוּשִים

נוֹתְנִים לוֹ לְעַיֵין וּלְהַמְצִיא

אֵיזֶה הַמְצָאוֹת וְתַחְבּוּלוֹת,

שֶיַתְאִים לִתְבִיעוֹת הַחוּשִים.

– 

כְּלוֹמַר, מַה שֶהַחוּשִים תוֹבְעִים,

הַשֵׂכֶל מִשְתַדֵל לְהַמְצִיא לָהֶם

אֶת מְבוּקָשָם,

אוּלָם הַשֵׂכֶל לְפִי עַצְמוֹ

אֵין לוֹ שוּם צוֹרֶך עֲבוּר עַצְמוֹ

לְאֵיזֶה תְבִיעָה שֶהוּא.

–

 ספר 'שמעתי', מאמר י"ט: "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה"

–

 שרטוט של הרב ד"ר מיכאל לייטמן בהרצאה 17.8.10

–

פרצוף מלוכלך

 

פַּרְצוּף מְלוּכְלָך

הַשֵׂכֶל דוֹמֶה לְאָדָם,

הַמִסְתַכֵּל בַּמַרְאָה,

לִרְאוֹת אִם הוּא מְלוּכְלָך.

–

וְכל הַמְקוֹמוֹת שֶהַמַרְאָה,

מַרְאָה לוֹ שֶהוּא מְלוּכְלָך,

הוּא הוֹלֵך לְהִתְרַחֵץ וּלְנַקוֹת,

–

הֱיוֹת שֶהַמַרְאָה הֶרְאֲתָה לוֹ

שֶיֵש בְּפָנָיו שֶל אָדָם

דְבָרִים מְכוֹעֲרִים וּצְרִיכִים לְנַקוֹתָם.

–

כָּך הַשֵׂכֶל כְּדוּגְמַת הַמַרְאָה,

אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵר,

מַהוּ מְכוֹעָר וּמַהוּ יוֹפִי.

–

אֶלָא זֶה תָלוּי הַכּל בְּהַחוּשִים,

שֶרַק הַחוּשִים הֵם קוֹבְעִים,

וְהַשֵׂכֶל רַק מְשַמֵש אֶת הַחוּשִים

–

ספר 'שמעתי', מאמר י"ט: "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה"

–

–

Dirty Face

Shamati

The mind is like a person

looking in the mirror

.to see if he is dirty

–

And all the places

,that the mirror shows are dirty

,he goes and washes and cleans

.

since the mirror showed him

.that there are ugly things in one's face that need to be cleaned

.

,Thus the mind, like the mirror

cannot find out

.what is ugly and what is beautiful

.

,But it all depends on the senses

,because only the senses determine that

.and the mind only serves the senses

–

שכל

כּל חַי

שֶנִיסָה פַּעַם

לִקְנוֹת שֵׂכֶל,

 –

יוֹדֵעַ וּמַרְגִיש

שֶהַשֵׂכֶל

הוּא קִנְיָן

 –

וְאֵינוֹ

עֶצֶם הַקוֹנֶה.

–

כתבי בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות כ"א

–

–

שכר רוחני

שָׂכָר רוּחָנִי

אָנוּ רוֹאִים, שֶעַל גַשְמִיוּת

יֵש הַרְבֵּה אֲנָשִים

שֶעוֹבְדִים בְּמֶרֶץ רַב,

אֲפִילוּ בְּמָקוֹם

שֶיֵש סַכָּנַת נְפָשוֹת,

–

וּבְרוּחָנִיוּת

כּל אֶחָד וְאֶחָד

נוֹתֵן עַל נַפְשוֹ

שְמִירָה וּבְדִיקָה יָפָה.

–

וְעוֹד,

עַל גַשְמִיוּת

יָכוֹל אָדָם לַעֲבוֹד,

אֲפִילוּ שֶלא נוֹתְנִין לוֹ

מְחִיר רַב חֵלֶף עֲבוֹדָתוֹ,

–

וּמַה שֶאֵין כֵּן בְּרוּחָנִיוּת

אֵין הָאָדָם

יָכוֹל לְהַסְכִּים לַעֲבוֹדָה,

רַק שֶיֵדַע בְּבֶטַח,

שֶיֵש לוֹ תְמוּרָה הֲגוּנָה

חֵלֶף עֲבוֹדָתוֹ.

–

ספר 'שמעתי', מאמר ר"א: "רוחניות וגשמיות"

–

מפתחות העולם

מַפְתְחוֹת הָעוֹלָם

מְמוּנֶה אֶחַד בָּרָקִיעַ,

וְעִמוֹ נִמְצָאִים כּל הַמַפְתְחוֹת

לְמַעֲשֵׂי הָעוֹלָם.

– 

וְהוּא עוֹמֵד מוּכָן לְדוֹרְשָיו

רַק בְּשָעוֹת וּרְגָעִים

יְדוּעִים שֶל הַיוֹם.

 –

וְהֵם הָיוּ יוֹדְעִים,

בְּסוֹד הַחכְמָה

אֶת הַנִסְתָרוֹת

שֶל מְמוּנֶה הַזֶה,

 –

וְהָיוּ פּוֹתְחִים וְסוֹגְרִים

בְּמַאֲמָר פִּיהֵם

אֶת הַשְעָרִים

שֶל כּל הַנִסְתָרוֹת.

–

ספר 'זוהר לעם', פרשת נוח, מאמר: "סתרי תורה"

–

–

מחילות מבוצרות

מֶלֶך בָּנָה אַרְמוֹן,

וְעָשָׂה מִתַחַת קַרְקַע הָאַרְמוֹן

מַחְבּוֹאִים מְבוּצָרִים.

–

לְיָמִים,

מָרְדוּ בְּנֵי הָאַרְמוֹן בְּהַמֶלֶך,

וְהִקִיף אוֹתָם הַמֶלֶך

בְּחֵילוֹתָיו.

–

מֶה עָשׂוּ,

בָּאוּ וְהִסְתִירוּ עַצְמָם

תוֹך הַמְחִילוֹת

הַמְבוּצָרוֹת.

–

אָמַר הַמֶלֶך:

"אֲנִי עָשִׂיתִי

אֶת הַמַחְבּוֹאִים הַלָלוּ,

וּמִלְפָנַי אַתֶם רוֹצִים

לְהִסְתַתֵר בָּהֵם."

–

ספר "זוהר לעם", פרשת נוח, מאמר: "ויבא נח התבה"

                   

–

מי הגנב?

– בִּזְמַן שֶאֲנָשִים רוֹדְפִים אַחֲרֵי הַגַנָב לְתוֹפְסוֹ, אִם גַם הַגַנָב רָץ וְצוֹעֵק: "תִפְסוּ אֶת הַגַנָב!" – אָז אִי אֶפְשָר לְהַכִּיר מִי הוּא הַגַנָב הָאֲמִיתִי, כְּדֵי לְתוֹפְסוֹ וּלְהוֹצִיא אֶת הַגְנֵיבָה מִיָדוֹ. – ספר 'שמעתי', מאמר: "לשמה זהו אתערותא דלעילא…"

–

בחינת חיסרון

אִם נִמְצָא בְּאֵיזֶה מָקוֹם

חִיסָרוֹן,

יֵש מָקוֹם

לְתַקֵן אֶת הַחִיסָרוֹן.

–

וְכל הַתִיקוּנִים נִקְרָאִים,

שֶהֵם בָּאוּ עַל שְלֵימוּתָם,

אִם מַמְשִיכִים אוֹר הָעֶלְיוֹן

בִּמְקוֹם הַחִיסָרוֹן.

–

נִמְצָא, שֶלא הָיָה כָּאן

שוּם חִיסָרוֹן מִלְכַתְחִילָה.

אֶלָא כּל הַחִיסָרוֹן,

שֶחָשְבוּ מִקוֹדֶם,

שֶהוּא בְּחִינַת חִיסָרוֹן,

–

הוּא בָּא מִלְכַתְחִילָה

בִּבְחִינַת תִיקוּן,

הַיְינוּ, שֶעַל יְדֵי זֶה יוּשְפַּע

שֶפַע עֶלְיוֹן מִמָרוֹם.

–

בְּדוֹמֶה לְאָדָם

הַמְעַיֵין בְּאֵיזֶה עִנְיָן,

וּמִתְיַיגֵעַ אֶת עַצְמוֹ

לְהָבִין אֶת הָעִנְיָן.

–

וּכְשֶמַשִׂיג אֶת הַפֵּירוּש,

אֲזַי לְהִיפּוּך,

הוּא לא מַרְגִיש שֶמִקוֹדֶם

הָיָה לוֹ יִסוּרִים,

שֶלא הֵבִין אֶת הָעִנְיָן.

–

אֶלָא הוּא שָׂמֵחַ,

שֶיֵש לוֹ עַכְשָיו שִׂמְחָה,

שֶהַשִׂמְחָה נִמְדֶדֶת בְּעֵרֶך

לְפִי שִיעוּר הַיְגִיעָה,

שֶהָיָה לוֹ מִטֶרֶם

שֶהֵבִין אֶת הָעִנְיָן.

–

ספר 'שמעתי', מאמר קכ"ד: "שבת בראשית – ודשיתא אלפי שני"

–

איש מכוער

אִיש מְכוֹעָר

בָּא רַבִּי אֶלְעָזָר

מִמִגְדָל גָדוּר (מוקף גדר), מִבֵּית רַבּוֹ,

וְהָיָה רָכוּב עַל הַחֲמוֹר,

וּמְטַיֵיל עַל שְׂפַת נָהָר,

וְשָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה.

–

נִזְדַמֵן לוֹ אָדָם אֶחָד,

שֶהָיָה מְכוֹעָר בְּיוֹתֵר.

אָמַר לוֹ:

"שָלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי".

וְלא הִחְזִיר לוֹ.

–

אָמַר לוֹ: "רֵיקָא (שוֹטֶה),

כַּמָה מְכוֹעָר אוֹתוֹ הָאִיש,

שֶמָא כל בְּנֵי עִירְךָ

מְכוֹעָרִין כְּמוֹתְךָ?"

–

אָמַר לוֹ: "אֵינִי יוֹדֵעַ,

אֶלָא לֵך וֶאֱמוֹר

לָאוֹמָן שֶעָשַׂנִי:

'כַּמָה מְכוֹעָר כְּלִי זֶה

שֶעָשִׂיתָ'".

–

כֵּיוָן שֶיָדַע בְּעַצְמוֹ

שֶחָטָא*,

יָרַד מִן הַחֲמוֹר.

–

ספר 'שמעתי', מאמר נ"ו: 'תורה נקרא יורה'

—–

* כיון שראה, שבא למצב, שאין הוא יכול לעלות מהמצב שבו הוא נמצא, נתגלה לו אותו כוח רוחני הנקרא "אליהו" שאמר לו: "לך לאומן שעשאני", שפירושו: " כיון שהבורא ברא אותך כל כך מכוער, בטח שידע, שעם הכלים האלו יכולים לבוא לשלימות המטרה. לכן אל תדאג, ולך קדימה, ותצליח.

–

מסביב לעיגול

מִסָבִיב לָעִיגוּל

כִּי עוּבְדָה הִיא,

וְגָלוּי לַכּל,

אֲשֶר הָאָדָם, הוּא מִטִבְעוֹ,

בַּעַל סְפֵיקוֹת.

–

וְכל מַסְקָנָה

שֶהַשֵׂכֶל הָאֱנוֹשִי,

קוֹבֵעַ אוֹתָה לְוַדָאִית –

כַּעֲבוֹר זְמַן יִסְתַפֵּק בַּזֶה!

–

וּמִכֵּיוָן שֶכֵּן,

מַכְפִּיל חוֹזֶק עִיוּנוֹ,

וּמַמְצִיא לוֹ מַסְקָנָה אַחֶרֶת,

וְשוּב קוֹבֵעַ אוֹתָה לְוַדָאִית.

–

וְאִם הוּא בַּעַל עִיוּן אֲמִיתִי,

נִמְצָא הוֹלֵך וְסוֹבֵב

מִסָבִיב לַעִיגוּל הַזֶה,

כּל יְמֵי חַיָיו.

–

הֱיוֹת, שֶוַדָאוּת שֶל אֶתְמוֹל,

נַעֲשֶׂה לוֹ לִסְפֵיקוֹת הַיוֹם.

וּוַדָאוּת שֶל הַיוֹם,

נַעֲשֶׂה לוֹ לִסְפֵיקוֹת מָחָר.

–

בְּאוֹפֶן שֶאִי אֶפְשָר לִקְבּוֹעַ

לְיוֹתֵר מִיוֹם

מַסְקָנָה בְּגֶדֶר

שֶל וַדַאי הַמוּחְלָט.

–

כתבי בעל הסולם, מאמר: "גוף ונפש", עמ' 47

–

כלי מנוקב

כְּמוֹ הַשוֹאֵב

בִּכְלִי מְנוּקָב,

–

שֶהוֹלֵך וְשוֹאֵב

כּל הַיוֹם,

וְאֵין לוֹ טִיפַּת מַיִם

לִרְוֹות צִמְאוֹנוֹ,

–

כָּך

כּל מַה שֶפָּעַל בַּעֲבוֹדָתוֹ

בְּיוֹם הָאֶתְמוֹל,

נִמְצָא כְּמוֹ נִשְׂרַף כָּלִיל

בְּיוֹם מָחָר.

–

וְכל יוֹם

וְכל רֶגַע,

צָרִיך לְהַתְחִיל מֵחָדָש,

כְּמוֹ שֶלא פָּעָל כְּלוּם מִיָמָיו.

–

כתבי בעל הסולם, חלק 'אגרות', אגרת נ"ז, עמ' 763

–

מהו אוצר

אוֹצָר נִקְרָא הַכְּלִי,

שֶשָם נוֹתְנִים אֶת הָרְכוּש.

לְמָשָל, תְבוּאוֹת נוֹתְנִים בְּמַחְסָן,

וּדְבָרִים יִקְרֵי עֵרֶך

נוֹתְנִים בְּמָקוֹם יוֹתֵר שָמוּר.

–

וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לוֹמַר,

שֶ"יֵש לָנוּ אוֹצָרוֹת יַיִן,

הַשְמוּרִים שֶהַיַיִן לא יִתְקַלְקֵל,

שָפַכְנוּ אוֹתָם בְּשַׂקִים חֲדָשִים".

אוֹ שֶ"לָקַחְנוּ הַרְבֵּה קֶמַח בַּחֲבִיוֹת".

–

אֶלָא כְּמוֹ שֶנָהוּג,

יַיִן,

הַכְּלִי שֶלָהֶם חָבִיוֹת וְכַדִים.

וְקֶמַח, הַכֵּלִים שֶלָהֶם

הוּא שַׂקִים וְלא חָבִיוֹת.

–

ספר 'שמעתי', מאמר ל"ח: "יראת ה' הוא אוצרו"

–

מר ומתוק

–

מַר וּמָתוֹק

אֵין מַר בְּלִי מָתוֹק,

וְאֵין מָתוֹק בְּלִי מַר.

–

אֶלָא אַחֲרֵי הַמַר

דַוְוקָא טוֹב הַמָתוֹק,

–

וְאַחֲרֵי הַמָתוֹק

צָרִיך לְהוֹסִיף תָמִיד

קְצַת מַר.

–

הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור (17.7.08) על מאמרי "מתן תורה"

–

אור בורא את הכלי

א. יֵש כְּלָל גָדוֹל בְּעִנְיָין הַכֵּלִים: _ הִתְפַּשְטוּת הָאוֹר וְהִסְתַלְקוּתוֹ הוּא עוֹשֶה אֶת הַכְּלִי רָצוּי לְתַפְקִידוֹ. _ כִּי כּל עוֹד הַכְּלִי לא נִפְרָד פַּעַם מֵהָאוֹר שֶלוֹ, הֲרֵי הוּא נִכְלָל עִם הָאוֹר "וּבָטֵל אֵלָיו כְּנֵר בִּפְנֵי הָאֲבוּקָה". _ ב. וְעִנְיָן הַבִּיטוּל הַזֶה הוּא, מִפְּנֵי שֶיֵש הפְכִיוּת בֵּינֵיהֶם הָרְחוֹקָה מִקָצֶה אֶל הַקָצֶה. _ כִּי הָאוֹר הוּא שֶפַע הַנִמְשָך יֵש מִיֵש. וְהפְכִי אֵלָיו הוּא הַכְּלִי, שֶהוּא הָרָצוֹן הַגָדוֹל לְקַבֵּל אֶת הַשֶפַע הַהוּא, שֶהוּא כּל שוֹרְשוֹ. _ וּלְפִיכָך בִּהְיוֹתָם כְּרוּכִים זֶה בָּזֶה יַחַד, מִתְבַּטֵל הָרָצוֹן לְקַבֵּל בָּאוֹר שֶבּוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִקְבּוֹעַ אֶת צוּרָתוֹ, אֶלָא אַחַר הִסְתַלְקוּת הָאוֹר מִמֶנוּ פַּעַם אַחַת. _ ג. כִּי אַחַר הִסְתַלְקוּת הָאוֹר מִמֶנוּ, הוּא מַתְחִיל לְהִשְתוֹקֵק מְאוֹד אַחֲרָיו. וְהִשְתוֹקְקוּת הַזאת קוֹבַעַת וּמַחְלִיטָה אֶת צוּרַת הָרָצוֹן כָּרָאוּי. _ וְאַחֲרֵי כֵן כְּשֶהָאוֹר חוֹזֵר וּמִתְלַבֵּש בּוֹ, הוּא נִבְחָן מֵעַתָה לְב' עִנְיָינִים נִבְדָלִים: כְּלִי וְאוֹר, אוֹ גוּף וְחַיִים. _ וְזֶה עִנְיָין עָמוֹק מִכל עָמוֹק. – כתבי בעל הסולם, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ד'

– – _ _ _ _ __ _ – _ _ _ _ _ – – – – – – _

 –

–

–