דבקות העבד

עֶבֶד שֶרוֹצֶה לְהִתְדַבֵּק בַּמֶלֶך

מִתוֹך תְשוּקַת לִבּוֹ,

וּמַתְחִיל לָלֶכֶת בְּנִימוּסֵי הַמַלְכוּת.

וּמְסַדֵר לוֹ הַמֶלֶך אֵיזֶה בַּקָשָה.

וְהַמֶלֶך דוֹחֶה אוֹתוֹ.

 –

–

אִם פִּיקֵחַ הוּא,

הֲרֵי הוּא אוֹמֵר לַמֶלֶך,

אֲמִיתִיוּת נְקוּדַת לִבּוֹ,

שֶאֵינוֹ חָפֵץ בְּשוּם מַתָנוֹת,

–

אֶלָא שֶהַמֶלֶך יְסַדֵר לוֹ

אֵיזֶה שֵרוּת,

הַפָּחוּת שֶבַּפְּחוּתִים,

וְיִהְיֶה בְּאֵיזֶה צוּרָה שֶיִהְיֶה,

רַק לִהְיוֹת דָבוּק.

בְּאֵיזֶה שִיעוּר עִם הַמֶלֶך.

–

כתבי בעל הסולם, חלק 'אגרות', אגרת י"ח, עמ' 706

–