מַצָב מְאוּשָר
אֵין מַצָב יוֹתֵר מְאוּשָר
בְּעוֹלָמוֹ שֶל הָאָדָם,
אֶלָא בְּשָעָה שֶמוֹצֵא עַצְמוֹ
כִּמְיוֹאָש מִכּוֹחוֹתָיו עַצְמוֹ,
–
כְּלוֹמָר, כִּי כְּבָר יָגַע וְעָשָׂה
כּל מַה שֶמְצוּיָר בְּכוֹחוֹ לַעֲשׂוֹת
וּתְרוּפָה אַיִן.
כִּי אָז רָאוּי לִתְפִילָה שְלֵימָה.
–
שֶהֲרֵי יוֹדֵעַ בְּבִטְחָה
שֶעֲבוֹדָתוֹ עַצְמוֹ
לא תָבִיא לוֹ הַתוֹעֶלֶת,
–
כִּי כּל עוֹד שֶמַרְגִיש
אֵיזֶה כּוֹחַ עֲבוֹדָה
מִצִדוֹ עַצְמוֹ,
אֵין תְּפִילָתוֹ שְלֵימָה.
–
כתבי בעל הסולם, חלק 'אגרות', אגרת נ"ז, עמ' 763
–